רשב"ם על בבא בתרא מ״א ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא מ״א ב:ז׳
7 אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי: הַבָּא מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה – אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה. טַעֲנָה הוּא דְּלָא בָּעֵי, הָא רְאָיָה בָּעֵי.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא מ״א ב:ז׳
7 כוותיה דר' חייא - דצריך להביא עדים שדר בה המוכרה לו יום אחד:
8 הבא משום ירושה - והוא הדין משום לקיחה:
9 אין צריך טענה - הך טענה דלעיל דקתני מתניתין אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה אין צריך יורש לטעון ולומר אתה מכרת לאבי:
10 אבל ראיה - בעדים שדר בה יום אחד מיהא בעי מדלא קתני הבא משום ירושה אינו צריך כלום דייקינן הכי: